<h1>ספר מצות זמניות הלכ' שבת</h1>
<h2>דף כא.</h2>
ואחר תפלת שחרית יוציא ש"ץ ס"ת ויקרא הפרשה עם שבעה אנשים כהן לוי וחמשה ישראלים. ואם ירצה יוסיף עליהם עד י"ג, אך בענין שתהיה התוספת פחות על העיקר. ואם לא יהיה שם לוי יקרא כהן פעם שנית במקום לוי. ואם אין שם כהן נתפרדה החבילה, ר"ל נתבטל הסדר ולא יקרא כהן ולא לוי כלל. ואסור לדבר שום אדם מכל הנמצאים משיפתח ס"ת עד אשר יסיים לקרות הפרשה. למה שאמרו בתלמוד סוטה אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח ס"ת אסור לדבר ואפילו בדבר הלכה שנאמר וכפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר עמדו ולא ענו עוד. ואין לצאת מבית הכנסת כשס"ת פתוח, למה שאמרו בתלמוד ברכות [ח' ע"א] א"ר חייא בר אבא משמיה דעולא מאי דכתיב ועוזבי י"י יכלו, זה המניח ס"ת פתוח ויוצא. ואחר שסיים הפרשה יאמר קדיש עד למעלה. ואח"כ יקרא עם המפטיר מסוף הפרשה לא פחות משלשה פסוקים. ולא יתחיל המפטיר לברך על ההפטרה עד שיגלול ש"ץ ס"ת ויכסנו.
<h2>דף לא:</h2>
ועזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין במנחה בשבת שלשה אנשים כהן לוי וישראל, ולא [יקראו] פחות מעשרה פסוקים. ואמרו ממקום שפסק בשחרית בשבת משם מתחיל במנחה ובשני ובחמישי לשבת הבאה. ואומר ש"ץ אחר שחוזר התפלה שלשה פסוקים צדקתך צדק לעולם, וצדקתך אלהים עד מרום, צדקתך כהררי אל, ויחזרום הצבור. ואמרו שהם נתקנו במקום צידוק הדין על משה רבינו ע"ה מפני שלמדנו מפי השמועה שנפטר יום שבת בשעת המנחה. ואין אומרים אותם בשבת שחל ר"ח או מועד או יום שהוא אסור בהספד ותענית. ואינו רשאי לומר בשבת שום דבר מפסוקי דרחמי ולא מתחנונים, מפני שכל המבקש מהאלהים ומתפלל בעד כפרת עון אי אפשר מבלי הכנעת נפשו ושבירת לבו. ובזה יחסר ויסיר עונג שבת.
